פרישה מעבודה, נחווית על ידי רבים כתהליך של סיום, של סוף. זוהי פרידה מחלקים רבים ובעלי משמעות בחיינו: מקום להשתייך אליו, אובדן חברים, אובדן סדר יום ואובדן רמת הכנסה ובעיקר, אובדן הזהות שהוגדרה כל שנות העבודה על פי התפקידים שמילא.
בחברה הקיבוצית בה מושג העבודה היה בבחינת ערך עליון, בה לאורך שנותיה הרבות לא 'יצאו לפנסיה' אלא עד אשר לא יכלו עוד, חווית הפרישה כחלק מתהליך מאורגן, הנה חוויה חדשה ומטלטלת לעיתים רבות.

תהליך פרישה בכלל ותהליך פרישה בחברה הקיבוצית, על ייחודיותו ו'אחרותו' בפרט הנו תהליך הדורש הסתגלות למציאות חדשה ולעיתים ל'סולם' ערכים חדש. זהו 'מחלף דרכים' המאפשר להתבונן, לזהות ולהפנים, מנטלית ורגשית את תהליך הפרידה והשינוי הצפויים בעקבות הפסקת העבודה, יחד עם מבט המופנה לעתיד, תודעה רחבה ואופטימיות המגויסים לבנייה ויצירה של 'עתיד חדש'. 

את אלו ארצה לאפשר בתהליך סדנאי, אופטימי ומעשי ברוח הידע והכלים מעולם הפסיכולוגיה החיובית, המאפשרים לשינוי לטובה, לקרות.